הצטרפתי לטוויטר במאי 2007, הוא היה ממש בחיתולים ואני לא הבנתי את הקונספט. כמנהלת מוצר, עד היום הוא אחד המוצרים שאני נותנת כדוגמא, שאם מישהו היה מציע לי אותו, הייתי שולחת אותו לחשוב על רעיון אחר. ״זה כמו פייסבוק רק עם הגבלת תוים, וכל אחד יכול לראות מה כתבת״? מה החידוש כאן?
היו לי כמה סיבובים בטוויטר, לקח לי הרבה זמן להבין את הקסם שלו. בשנים האחרונות הוא הפך להיות בשבילי תחליף לקורא רסס (למי מכם שעוד זוכר את הדבר הזה), המקום להתעדכן גם בנושאי חדשות, נושאי טכנולוגיה כלליים, והעולם בכלל, אבל גם, ובעצם בעיקר, מקום למציאת נפשות שותפות לנושאים שהם יותר נישה – מעולמות ניהול המוצר, ועד האג׳נדה הפמיניסטית שלי, האג׳נדה הפויליטית שלי, ועוד ועוד.
בחודשים האחרונים (אולי שנה?) מה שנקרא #פידטק צמח בטרוף, והפך להיות הרבה יותר אקטיבי ומענין. אני מרגישה את עצמי חלק מהפיד הזה, למרות שאני חברה מאוד שקטה שם. יותר קוראת מאשר כותבת.והנה בשבועות האחרונים אנחנו עדים לתהליך שלא קורה הרבה בעולם המוצרים האינטרנטים – המוצר גווע לנגד עינינו.
יכול להיות שזה לא הסוף, ואיכשהוא טוויטר תצלח את התקופה הזו, אבל מאז המעורבות של אילון מאסק המוצר הולך ומשתנה, והתחושה היא שהוא לא באמת יחזיק מעמד.
תקציר הענין למי שלא עוקב – מאסק הכריז שהוא יקנה את טוויטר כדי לחזק את חופש הביטוי ולנהל אותו ״כמו שצריך״, וזה אחרי שאנשים כמו דונלד טרמפ סולקו ממנו. אחרי ההכרזה, ואפילו ההתחייבות הכספית, הוא כנראה חזר בו וניסה לצאת מהעסקה בכל דרך אפשרית, אבל בסופו של דבר הבין שזה לא יכול לקרות, והלך על זה עד הסוף – קנה, בא להיות המנכ״ל, פיטר את כל ההנהלה, ועכשיו הוא מנהל אותו בפועל. לפני שבוע בערך הוא פיטר אחוז ניכר מהעובדים (כמה אלפים), באימייל, בצורה מאוד חדה ולא נעימה (כולל אנשים שהויזה שלהם תלויה באישור העבודה שלהם, וכו׳). הוא פיטר את מי שהיו אחראים על סינון תכנים לא מתאימים, וסגר כל מיני תשתיות כמו הזדהות בלוג-אין.
לעניינים האלה יש השפעה מיידית על הפרסום ברשת, וגם על היציבות שלה, ובגדול יש תחושה שבקרוב השרות יתחיל לג׳עג׳ע ואולי אפילו ימות. הועלו אפילו תיאוריות שזה מה שמאסק בעצם רוצה.השבוע הוא שלח הודעה שאומרת משהו כמו: נגמרו המשחקים, מי שרוצה להשאר צריך להבין שהולכים לעבוד כאן מאוד קשה, יש לכם עד מחר בסוף היום להחליט אם אתם נשארים או הולכים. אז הרבה אנשים נוספים, הולכים (כצפוי). מה שהוביל למסיבת פרידה בפיד עצמו, העובדים כותבת תחת ה # lovetheplaceyouworked, והמשתמשים כותבים תחת #RIPTwitter.
זה תהליך מוזר ומענין, לראות אנשים נפרדים ממוצר שהם אוהבים והיו רוצים להמשיך להשתמש בו. שוקלים ביחד את האופציות לאן לעבור, מסכמים ביחד, מעלים זכרונות. זה מדהים שמבחינה כלכלית, טוויטר לא נחשבה ממש הצלחה – הערך שלה בבורסה נשאר די יציב ולא עלה כמעט בכלל בשנים האחרונות, כמו שמוצרים מקבילים הגדילו את הערך שלהם. ממש לא. מבחינה מוצרית, הם לא חידשו כמעט בכלל בשנים האחרונות, זה מוצר שהתקדם מאוד מאוד לאט ועשה כל מיני טעויות בדרך.
אבל משהו שם תפס, הוא תפס גם את המשתמשים, וגם תפס נפח רב בעולם האמיתי. מבחינת המשתמשים – תהליך האונבורדינג עד שמקבלים ערך מהמוצר היה ארוך ביותר. לך תמצא את האנשים שמעניינים אותך. אבל ברגע שמצאת, נוצרה לך קבוצה מעניינת, קהילת התייחסות. היו שם אנשים רגילים שסיפרו סיפורים מעניינים, ומפורסמים שגילו זויות שלא הכרתי. והקשר איתם היה בלתי אמצעי. כל אחד יכול לענות ולדבר. ונוצרה קהילה. ונוצר דיבור, ושפה.
מבחינת הנפח בעולם – טוויטר הפך יותר מכל רשת אחרת למדיה אלטרנטיבית, מעבר לערוצי החדשות או העיתונות הממוסדת. יש לזה כמובן גם הרבה צדדים שליליים, אבל יש לזה גם המון כח. אנשים בתפקידים רשמיים, או מאוד מפורסמים השתמשו בטוויטר ככלי מדיה שמאפשר תקשורת ישירה. לא צריך לשלוח הודעה לעיתונות, לא צריך לדבר עם כתב כלשהוא ולקוות שהוא ייצג את הדברים שלך – אפשר פשוט ״לצייץ״. ציוצים פתחו מהדורות חדשות, יצרו שערוריות פוליטיות ואחרות.
מוצרים כאלה בדרך כלל לא פשוט נסגרים, או מתים, כשעדין יש להם מאות מליוני משתמשים מרוצים. מוצרים בדרך כלל מתים לאט לאט. אנשים עוזבים, האנגייג׳מנט יורד, ופתאום מגלים שנוצרה כיכר עיר אחרת, וכולם בעצם כבר שם. המקרה של טוויטר הוא באמת מיוחד מבחינה זו, ויהיה מאוד מענין לראות איך זה יגמר. כיכר אחרת, שעובדת ונותנת ערך דומה, עדין לא התבררה. אבל נחכה ונראה.