מה את לינקדאין? מה את רוצה להיות? איזה מין מוצר את?
אם אתם זוכרים, אחרי כנס פרודקטX האחרון, קיבלתי מאות בקשות חברות בלינקדאין (תמיד יש עליה אחרי כנס, אבל השנה זה היה מספר ממש גדול. ממש). ואז שברתי את החוק שלי של להתחבר רק למי שאני מכירה, אפילו אם הכרות ממש מרוחקת, ופשוט אישרתי את הקישור לכל מי שביקש.
המודל המקורי, של קשרים רק לאנשים שאני מכירה, היה ברור לי, ושרת את המטרות:
– שמירה על קשר ברמה כלשהיא עם הבנאדם – אני יכולה להתעדכן בעדכונים שהם משתפים, לראות בקלות מה הם עושים היום
– יכולת להיעזר בהם במקרה הצורך – כשאני מפרסמת משהו הם יראו, ועוד יותר מזה – וכאן מגיע הכח של ״הרשת החברתית״, אני חשופה לרשת הקשרים שלהם, ואם אני צריכה מישהו מהרשת שלהם, שאין לי איתו הכרות משל עצמי, אני יכולה לבקש אינטרו (או לשאול לגבי הבנאדם השלישי).
הסיפור הזה של ״הרשת״, החיבור בין אנשים, הוא תמיד היה נראה לי הכח של הכלי הזה. לא הבנתי אף פעם את אלה שמתחברים לכוווולם. מה זה עוזר? הרי אם המטרה היא אינטרו ״חם״ – אין לו משמעות כשהוא מגיע ממשהו שלא מכיר אותך. אתם סתם מקושרים, ואז מישהו שאני לא מכירה, מבקש שאעשה לו אינטרו למישהו אחר שאני לא מכירה. מה עשיתי בזה?
או, אז נראה לי שזה הסיפור. שהמהות ההכרות השתנתה. בעצם, נוצר סולם של הכרות, וסולם של חום באינטרו.
דרגה ראשונה בסולם – המלצה חמה ביותר – אני מכירה את שני הצדדים טוב, ואני ממליצה על סמך ההכרות הזו. חום ההמלצה – לוהט. וכנראה שכך יהיה גם האפקט שלה. אני רוצה להאמין שאם אני ממליצה למישהו שמכיר אותי, על מישהו שאני מכירה טוב, אני יכולה לתת המלצה מאוד קונקרטית ורלוונטית, והיא גם תתקבל ברמה גבוהה של בטחון.
אבל, מתברר, שזה לא סוג ההמלצה היחיד. אפשר גם לעשות אינטרו, כשלא מכירים את אחד הצדדים. אני מכירה מנהלת מגיסת, ופונה אלי מישהו שאני לא מכירה, שהתחבר אלי רק כי שמע הרצאה שלי איפשהוא, ומבקש אינטרו למנהלת ההיא. בעבר לא הייתי מוכנה לעשות דברים כאלה. על סמך מה בדיוק אני ממליצה? איזה מידע יש לי להוסיף? היום אני מבינה, שאולי בעולמנו יש מקום להמלצות האלה, עם הדיסקליימר הנדרש כמובן.
נשאלת השאלה – האם לעובדה שאני ״מעבירה את קורות החיים שלו לראש הערימה״, יש משמעות כלשהיא? האם אני כמנהלת מגייסת הייתי נותנת יותר הזדמנות לקורות חיים כאלה?אני חושבת שהתשובה נעוצה בתהליכי המיון של היום. כשיש אנשי גיוס/HR עמוסים, והרבה פעמים אין להם זמן/קשב להסתכל על קורות חיים לעומק, הם רק מחפשים מילות מפתח מאוד מצומצמות ובזה נגמר הענין.
מבחינה זו, אם מישהו מעביר קורות חיים ישירות למנהלת המגיסת – ייקרו שני דברים. ראשית, כן, מישהו הסתכל עליהם. גם אם הם לא הקלאסיים. ושנית, יש כאן עקיפה של שלב ה- HR, (אני אחר כך אחזיר כמובן למגיסת את קו״ח, אבל בכל זאת הסתכלתי עליהם לפני). לפעמים כל מה שצריך הוא לתת דחיפונת קטנה למזל, ואת זה העברה כזו יכולה לעשות.
הדרגה השלישית בסולם, היא כמובן אינטרו של שני צדדים שאני לא מכירה. קשה לי להאמין שהייתי עושה את זה. זה נראה לי לא לענין – אני משתמשת בשם שלי, מטרידה מישהו שאני לא מכירה, כדי להציג לו/לה מישהו שאני לא מכירה. תאורטית אפשר היה לטעון שהעובדה ששניהם מכירים אותי ברמה מסוימת מראה משהו. העובדה שמישהו מקושר אלי אומרת שהוא מוכן לקבל ממני הודעות, מכיר אותי איכשהו, ולכן אין הבדל ממש גדול בין הסנריו השני לשלישי. אבל בעיני יש. אולי אני שמרנית/מיושנת, אבל כאן כבר לא נח לי.
הענין הוא שהערך של לינקדאין התרחב והתפתח מעבר לרשת שמאפשרת לשמור על קשר ולקבל אינטרו כשצריך.
כדי להבין מה לינקדאין רוצה להיות, צריך כמובן to follow the money. מאיפה לינקדאין עושה כסף? מפרסום דרושים וכלים למגייסים. לכן האינטרס שלהם הוא רשת כמה שיותר צפופה, עם כמה שיותר סיגנלים (מי עבד עם מי ומתי ואיפה).
ההתפתחות הזו סיבכה קצת את הענין. כי אם כבר לא מדובר רק ברשת, אלא כמו שאומרים בימינו ב״פלטפורמת תוכן״ – פתאום השימושים שלה השתנו. כי פתאום, אני לא כאן כדי לשמור על קשר,אני כאן כדי להיות כאן. כדי ״לבנות פרסונה״, כדי ״להיות משפיענית״. פתאום, הרשת אמורה ליצר לי קהל, קשרים, חיבורים. הרשת לא מהדהדת את החיים האמיתיים, אלא מיצרת דברים חדשים. ואז, אני מתחברת ליותר ויותר אנשים, כדי שהם יכירו אותי *דרך הפלטרפורמה*.
כלומר, אם בעבר הרשת היתה מיצגת את הקשרים שלי בעולם, היום הפעילות שלי בלינקדאין מיצגת אותי, והולכת למצוא לה קשרים חדשים במרחב הוירטואלי הזה, שמתישהו יתורגמו לקשרים בעולם. וזה מהפך. כי אם חוזרים לשאלה למי להתחבר? התשובה היא כמובן – לכולם, לכמה שיותר אנשים. ומה מהות הנוכחות ברשת? המהות היא לא רשת הקשרים, אלא התוכן שאני חולקת/מיצרת. הפרסונה שאני מייצרת.
זה כמובן משנה לחלוטין את אופי התוכן, ואנחנו רואים את זה. לינקדאין הפכה לפלטפורמה ליצירת פרסונה מקצועית, וחייבים להודות שרב הפרסונות די מבאסות. מרב חיוביות כמובן. כולם excited כולם thrilled to announce, כל חברה היא rocketship שעומדת להתפוצץ, וכל קושי הוא ״הזדמנות״. עד כמה רחוק זה ילך? האם נראה בקרוב ״קוד קופון״ גם בלינקדאין?
דווקא השבוע, עם פיטורי הענק בגוגל, זכינו לראות פוסטים קצת יותר אמיתיים שמספרים על השבר והקושי, וזה היה נוגע ללב (זה מעניין, כי אחד הדברים ששמתי לב אליו כשהצטרפתי לגוגל היה שהמון אנשים בגוגל בכלל לא היו בלינקדאין, או לא עדכנו אותו שנים, כי גוגל היתה כזו אקו-סיסטם בפני עצמה, ועכשיו האנשים האלה צריכים להמציא את עצמם בעולם שמחוץ לגוגל).
לסיכום חברים – i am thrilled and excited לספר לכם שפתאום הבנתי שלינקדאין זה משהו אחר ממה שחשבתי. וזה בסדר, אני רק צריכה להתרגל.