לא מתרגשת מהתפוח

אתמול הייתי באפל סטור במרכז קניות חדש בלונדון.

החנויות האלה הן בתי המקדש של הגיקים, וגם של חובבי טכנולוגיה פחות קיצוניים, אבל האמת היא שלא ממש ברור לי למה. הסיפור ידוע, אף אחד לא רצה למכור מחשבי מק, אז הם החליטו למכור אותם בחנויות משלהם, שיהיו יעודיות ומקצועיות, עם מוכרים שיודעים על מה הם מדברים, וכו'. אין ספק שהמודל עובד – החנויות אכן יפות ביותר, ואנשים עומדים בתור ואפילו קובעים פגישה עם "גאון מק" (בחיי שכך הם קוראים להם, לרופאי המק מאחורי הדלפק) אם הם צריכים תמיכה או שרות. 

אבל מעבר למודל של החנות והמכירה המקצועית, אני נורא מצטערת, אני פשוט לא מתחברת למוצר.

אני יודעת ש"רבים מחברי הטובים" הם אנשי מק מושבעים. איפה קראתי שמשהו אמר שאם הוא היה רוצה שהמק שלו יעבוד כמו מחשב עם חלונות, הוא היה משאיר אותו בחוץ בגשם ואז דופק עליו עם פטיש. הטענה המרכזית של המקיסטים היא שמחשבי מק פשוט עובדים. הם לא קורסים על ימין ועל שמאל, להתקין תוכנות זה לא עינוי, הכל פשוט עובד.

ולא סתם עובד-  הכל מאוד יפה. אין ספק. ההשפעה של אפל על עיצוב בכלל, ועיצוב לווב בפרט היא מדהימה (וללא ספק תוזכר כאן בבלוג עוד הרבה). להזכירכם, המקים היו במקור כלים לאנשי עיצוב. הדגש שם היה על עיצוב גם של הממשק וגם של התוכנות. אני חושבת (ותקנו אותי אם אני טועה) שרק ב-1998 עם התחלת המכירות של האימק – המחשב שיועד לאינטרנט, מק התחילו לפנות לציבור הרחב. 

 

העיצוב

העיצוב

 

 

הרבה אנשים בימינו, כשהם חושבים על אפל, הם חושבים על האיפוד והאיפון. וכאן אני באמת מורידה את הכובע ומודה-  הברקות. הברקות מדהימות. אם מישהו היה מביא לי את העיצוב של האיפוד עם הגלגל לגלילה, הייתי אומרת לו שזה לא יעבוד. למה שאנשים יגלגלו קו ישר. משהו לא מסתדר. והאמת היא שעד היום אני לא מתה על זה, אבל אני מבינה שאני לבד כאן…

האייפון הוא מהפכה אמיתית, ובאמת קטונתי מלתאר ולהסביר אותה. אומר רק שמבחינתי יש באייפון שלושה מאפיינים שגרמו למהפכה:

1. הממשק הנוח – והוא באמת באמת נוח. מליון פעמים יותר נוח מכל שאר הטלפונים. אני מסתובבת עם הנוקיה N95, והגלישה ברשת היא פשוט סיוט איתו. 

2. המודל העסקי – שכולל גלישה בחינם, ממש עשה מהפכה בשימוש של אנשים ברשת. עד אז חבילות הגלישה היו יקרות ובעיותיות, והשינוי במודל עשה (ועדין עושה) גם שינוי תפיסתי.

3. חנות האפליקציות – הורדה של אפליקציות לטלפון הנייד היתה בעייתית ולא ממש עבדה עד האיפון. ואיתו – זה להיט מטורף. יש לי הרבה ביקורת על החנות, על המדיניות, על ההשפעה של כל אלה על שימוש בטלפונים, אבל כל זה בפעם אחרת.

מצד שני, אני חיבת לסייג כאן ולהגיד – אם אתם חושבים שכל העולם משתמש באיפון אתם מאוד מאוד טועים. אם אתם מסתכלים סביבכם ולכולם יש איפוד – תבדקו איפה אתם נמצאים. ממה שאני מבינה, למרות שהאיפון נפוץ מאוד מאוד, הוא לא שובר את המחסומים הרגילים של אנשים לגבי שימוש בטלפונים הניידים, והוא לא תופס בשכבה שעושה שימוש הכי אינטנסיבי בטלפונים ניידים – בני נוער.

האיפוד תפס אצל הגיקים, אצל מי שיכולים לשלם (באנגליה מדובר בחוזה ארוך טווח, ויקר יחסית), אצל אנשי עסקים שרוצים להיות קצת יותר קול מאשר עם הבלקברי, אצל אנשים בעלי הכנסה גבוהה. אצלהם הוא תפס. והם גם משתמשים, ומורידים תכנות (בתשלום!), והם באמת עושים יותר ממה שעשו עד עכשיו עם הטלפון שלהם. אבל האם זה כבר מיינסטרים כמו האיפוד? ממש ממש לא. 

ויש עוד כמה "אבלים"…

אבל אחד, גדול מאוד מבחינתי – itunes. איטיונס זו חתיכת תוכנה מעצבנת. מאוד מאוד מעצבנת. איך זה יכול להיות שאותם אנשים שעשו פלאים ממשקיים באיפוד ובאיפון עובדים עם הממשק המזעזע הזה.

ועוד אבל אחד, מהותי. העובדה שהכל חייב להיות מקי. שאי אפשר לשמור על האיפוד קבצים סתם, שאי אפשר להעביר לתוך איפוד אחד קבצים ממחשבים שונים, ואות דבר לגבי המק – לכל תוכנה גירסא ספציפית למק.

איפה אתם הגיקים? אתם לא מבינים שזה בדיוק הפוך לאיפה שאנחנו רוצים להיות?  אנחנו רוצים תוכנה פתוחה. אנחנו רוצים חופש לפתח ולשנות, ולהוסיף ולהוריד, ובקיצור – לעשות מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים "אח גדול" שקובע מחיר, והוא הדלת היחידה למשתמש ורק מה שהוא אומר יקרה.

 בקיצור – זו רק התחלת רשימת הקיטורים שלי לגבי התפוח הכסוף.  יהיו עוד בהמשך.

עוד קריאה בנושא:
RWW – סקירה של איך נראו המקים מאז ועד היום. מקסים! 

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

7 תגובות

  1. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » אפל קוראים את הבלוג שלי?

  2. אחת הסיבות שבגללן אי אפשר פשוט "לזרוק" קבצים על האייפוד (והאייפון גם) היא ההחלטה של אפל להעביר את ניהול המוסיקה לתוכנה ולא למערכת הקבצים (עד יציאת האייפוד, רוב נגני ה mp3 נוהלו ע"י יצירה של תיקיות והעתקה של קבצים לשם).
    ניהול מרכזי של ספריית המוזיקה ע"י תוכנה מאפשרת חסכון במקום (שיר שנמצא בכמה רשימות השמעה יועתק רק פעם אחת לנגן), שמירה על נתונים סטטיסטיים (כמה פעמים נוגן כל שיר, מתי וכו'), וגם טיוב של הנתונים אודות כל שיר (לדוגמא, עטיפת האלבום מורדת ומוטבעת בשיר (לא ממש, אבל בערך).
    ישנן עוד סיבות נוספות מדוע נבחר ניהול מרכזי של ספריית המוסיקה (DRM היא אחת מהן) אבל קצרה היריעה מלכתוב את כולן כאן.

  3. אני מבינה את היתרונות, וחלקם משמעותיים. אבל ברור לי גם שבשם היתרונות האלה הם עושים גם הרבה דברים שאני לא מסכימה איתם. הרי אין בעיה לשמור את הסטטיסטיקות וכו' למכשיר אחד (ראשי), ועדין לאפשר להוריד את הקבצים גם למכשירים אחרים. ענין ה-DRM ברור, אבל גם אם מדובר בקבצים מוגני DRM התוכנה עושה בעיות בתסריט שימוש כזה. מעבר לזה, אני חושבת שבהשוואה לשאר המוצרים של אפל התוכנה הזו פשוט לא עומדת בסטנדרטים. הממשק מזעזע, וחלק מהפונקציונליות פשוט מנוגדת לכל העקרונות של פתיחות ושיתוף.

  4. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » שונאת itunes

  5. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » מצאתי משהו טוב באיפון

  6. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » איפון, פיירפוקס ומה שבינהם

  7. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » מחשבות על פיתוח לאיפון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *