מוצרים שעובדים – www.toptable.co.uk

מה גורם למוצר להצליח? "לעבוד"?  בפוסט קודם דיברתי על מוצרי נישה, והגדרתי שני כללים בסיסיים למוצר שעובד. אמרתי כבר אז שהכללים האלה למעשה תקפים לכל מוצר –  האם יש קהל, והאם המוצר עונה על הצורך של הקהל.  מעל להגדרות הבסיסיות האלה יש כמובן עוד המוני שכבות עד שהמוצר יכול להחשב כ"הצלחה", ולפני זה עוד צריך להתווכח על מה זו "הצלחה", אבל לכל הדיונים האלה אני לא אכנס כרגע. 

לצורך ה"פינה" הזו בבלוג אני אגדיר מוצר ש"עובד" על פי קריטריון אחד בסיסי – אני (או הבנזוג) משתמשים בו באופן קבוע, ומרוצים.  ואז השאלה שעליה יצטרך הפוסט הזה לענות היא – למה? למה אנחנו משתמשים במוצר, כלומר – מה הצורך שהמוצר הזה ממלא, ולמה אנחנו מרוצים? מה גורם לנו להשתמש דווקא במוצר הזה ולא באחר.

www.toptable.co.uk

האתר הזה נותן שרות מאוד פשוט – אפשרות להזמין מקום במסעדות ברחבי לונדון (וערים נוספות) דרך הרשת.

פונקציונלית עיקרית:  הזמנת מקום במסעדה

פונקציות נוספות: חיפוש (לפי קריטריונים שונים)' המלצות, מבצעים – מבצעים יחודים לארוחות, וגם איסוף של "נקודות" כל פעם שמזמינים דרכם (שמצטברות לארוחות חינם בתנאים מסוימים)

למה? (למה אנחנו משתמשים בזה בכלל) – להזמין בקלות, במהירות, עם פידבק מיידי (אם יש מקום או אין, מה המגבלות של ההזמנה וכו'), בלי שצריך לדבר עם אף אחד (יתרון גדול עבור האחד מבינינו שלא במיוחד חובב אינטראקציות עם בני אדם).  מבצעים טובים, חיפוש טוב, והמלצות וחוות דעת ממוקדות. 

בקיצור, האתר הזה עונה על צורך אמיתי. בלונדון לעקוב אחרי מסעדות חדשות זה כמעט בלתי אפשרי (בטיים אאוט יש בכל שבוע בערב 25 מסעדות חדשות), ועד שמצאת את המסעדה שמעניינת אותך הרבה פעמים אין מקום, אז צריך לחשוב על פתרון אחר, והאתר הזה עושה את זה בקלות. 

ממשק משתמש

הממשק שלהם לא נהדר מבחינה ויזואלית. דף הבית תמיד עמוס ונותן הרגשה קצת מבולגנת. מצד שני – הוא עושה את העבודה, ועונה לכל סוגי המשתמשים: 
אם אתה כבר יודע איזו מסעדה אתה מחפש – קל למצוא אותה ולהזמין במהירות.
אם אתה לא יודע – הם מציפים בדף הראשי גם המלצות, גם "חדש", וגם מבצעים מיוחדים.

 

דף הבית

דף הבית

הדפים הפנימיים לכל מסעדה מסודרים ואחידים, מה שמאוד עוזר בחיפוש. ברגע שאתה מכיר את האתר אתה יודע מיד לאן ללכת ומה לחפש.

החידוש – הביקורות של משתמשים אחרים מדורגות על פי ההיסטוריה של המשתמש בשימוש באתר. 

בעיני זו ממש הברקה. בדרך כלל באתרים שיש המלצות של גולשים הן מעורבות-  תמיד תמצא מישהו מרוצה ומישהו לא מרוצה. באתרים גדולים גם תראה תגובות שמרגישות "מכורות" או "מוזמנות", בקיצור תגובות וביקורות משתמשים זה ענין מסובך.  כאן הם פתרו את הענין בצורה מאוד יפה –  על ידי שימוש במידע שהם אוספים על המשתמשים עצמם.

כדי לפרסם ביקורת אתה צריך להיות משתמש רשום באתר, ואפשר לבקר רק מסעדות שביקרת בהם אחרי שהזמנת דרך האתר עצמו. כך שבשלב ראשון הם מוודאים (עד כמה שניתן) שאכן היית במסעדה. מעבר לכך, המשתמשים מדורגים על פי רמת השימוש שלהם. כך שמי שהזמין דרך האתר יותר מ-25 פעמים מוגדר כ"גסטרונאוט", ומי שהזמין רק פעם אחת מוגדר כ"חטיף", מה שנותן להמלצות רמה הרבה יותר גבוהה של אמינות.

דרוג המבקרים על פי רמת הגרגרנות

דרוג המבקרים על פי רמת הגרגרנות

 

סיכום-  למרות עיצוב קצת משעמם ומיושן, המוצר הזה עושה את העבודה, ויש בו גם נגיעות ממש חדשניות. ללא ספק – מוצר שעובד.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

4 תגובות

  1. Social interactions are highly overrated. Computers don't get your name wrong, don't forget to write anything down, and are generally more helpful then the average person answering the phone.

  2. תודה, רק ממחיש כמה רסט מפספסים… יופי של פוסט.

  3. ריקי, אין ספק שלרסט יש עוד הרבה מקום לגדול. חלק מהדברים שהם עושים דווקא נחמדים (למשל היכולת לשנות את העיצוב של דף המסעדה), אבל מבחינת פונקציונליות את צודקת לחלוטין.

  4. פינגבק:הבלוגרית » ארכיון הבלוג » המלצות ברשת – למי להאמין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *