לא באמת חשבתם שפייסבוק דואגת לפרטיות שלכם?

השבוע פייסבוק הצליחו שוב להרגיז הרבה אנשים בהקשר של פרטיות (למשל כאן, וכאן). הפעם הנושא (או המוקד שלו) היה שינוי בתנאי השימוש של האתר, אשר דורשים מעכשיו לאשר לפייסבוק שמירה של תכנים שמשתמשים העלו לאתר, גם אחרי שהמשתמשים מחקו את עצמם ובטלו את הנוכחות שלהם באתר. התרוץ של פייסבוק היה – אם הגבתם על תכנים של אחרים, או אם מישהו הגיב על תכנים שלכם (למשל על תמונה), הרי שהתוכן הזה הוא כבר “בחוץ”, הוא לא רק של המשתמש אלא גם של כל אלה סביבו שראו/הגיבו, ולכן אפילו אם המשתמש עצמו מבטל את הנוכחות שלו בפייסבוק, התכנים האלה הם כבר לא רק שלו ולכן אין צורך לבטל (=למחוק) אותם. כרגיל בפייסבוק, השינוי היה סוג של בלגן, עד כדי כך שמארק צוקרברג היה צריך להגן עליו בעצמו.

דיברתי כבר בעבר על סוגיות הפרטיות ברשת, ואפילו נתתי את פייסבוק כדוגמא לבעייתיות בענין. הבעיתיות היא הרבה יותר מורכבת, ונראה שפייסבוק כל פעם נופלים למוקשים בנושא הזה. מענין לראות אילו נושאים מקבלים/עושים רעש. רב הנושאים שמקבלים פרסום ורעש, הם עניינים שמשפיעים על המודל העיסקי, או השימושים העסקיים של פייסבוק. לפני כמה חודשים הנושא היה פלטפורמת הפרסום שפייסבוק הציעו (הביקון המפורסם beacon), שחשף בפני מפרסמים פרטים שונים של המשתמשים, על מנת לאפשר פרסום ממוקד. הנושא הזה עשה הרבה מאוד רעש, ופייסבוק החליטו לגנוז את המוצר כולו. בזמן האחרון יש דיבורים על שימוש במוצר הסקרים שלהם, ככלי שיווקי/פרסומי, אבל הם מאוד מאוד נזהרים באיפיון, וכרגע נראה שהם עושים צעד קדימה שניים אחורה בחשיפה של המוצר הזה.

הפעם המוקד הוא שונה, והבעיה באמת קשורה למשתמש הפרטי, המידע שהוא חושף בשימוש בפייסבוק, ומי ה”בעלים” של המידע. אלמנט אחד כאן הוא החשיפה של המידע, ופייסבוק לא ממש מבהירה למשתמש בדרכים מוצהרות ופשוטות מי יכול לראות את המידע שאתה חושף.
אלמנט שני הוא ענין הביטול/מחיקה – ברגע שאתה חושף משהו ברשת, אתה צריך להיות מוכן לזה שהוא בחוץ, ואי אפשר לעולם למחוק אותו לחלוטין. ברמת הכי פשוטה – מישהו כבר יכול היה להעתיק/לשמור את הדף עם הפרטים. ברמות יותר מורכבות – גוגל ואתרים נוספים שומרים גרסאות וארכיונים של דפי רשת, ואפילו אם המשתמש חושב שהוא מחק כל זכר לדף או לפרטים שנתן – יכולות להיות גרסאות שנשמרו מבלי ידיעתו אי שם ברשת.

הבוקר כשנכנסתי לפייסבוק כבר קיבלתי הודעה שהם חוזרים בהם, וחוזרים לתנאי השימוש הקודמים.

מחקר קצר ברשת מעלה שלא ממש היתה להם ברירה, מישהו כבר פנה לרשויות בטענה שהצעד הזה הוא לא חוקי.

אז מה המסקנה? מה אנחנו צריכים ללמוד מכל הסאגה הזו?

1. מסקנה למשתמש – מודעות. האינטרנט מאפשר לעשות דברים נהדרים, אבל כמו בכל דבר בחיים, צריך להיות מודעים למשמעויות. מודעות היא המפתח – באיזה מוצר אתה משתמש, מה אתה בדיוק עושה, איזה מידע אתה חושף על עצמך. אסור להניח ש”מישהו כבר חשב על זה”, ש”הכל אפשר לשנות/למחוק”. אין מקום לפרנויה, באמת לרובנו אין מה להסתיר, אבל מודעות היא המפתח.

2. מסקנה ברמת המוצר – שקיפות. פרטיות תמשיך להיות נקודת מפתח במוצרים מסוג זה. אני חוזרת לנקודה שלדעתי המוצר צריך להבהיר למשתמש מה רמת החשיפה של כל מידע שהמשתמש נותן, ולתת למשתמש כלים ברורים ופשוטים לשלוט בזה. אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה מאוד מודעת בוובג’אם (גרפיקה קלה וברורה, יכולת לשנות את מגבלות הפרטיות בכל שלב, וכו’). אני יודעת שזה בעייתי, יש כאן קו עדין בין לידע את המשתמש לבין להפחיד אותו, אבל כמו שאנחנו רואים – מדובר בנושא חשוב.

3. מסקנה ברמת החברה – זהירות. שינוים כאלה הם משמעותיים, ואנשים קוראים את האותיות הקטנות. ברור שבפייסבוק – לא רק המשתמש קורא את האותיות הקטנות, אלא גם ה-WSJ והניו-יורק טיימס. ובכל זאת – למשתמשים אכפת מדברים כאלה (כמו שכבר כתבתי בעבר), ולכן צריך להיות מאוד זהירים ומודעים כשעושים שינויים כאלה.