כמו שאתם כבר יודעים אני לא ממעריצי אפל (ובמיוחד אני לא מסמפטת את itunes), אבל השבוע לכבוד הארוע השנתי של אפל וההתרגשות הכללית שאחזה במעריצים הנלהבים, החלטתי להביא לכם סרטון קטן וחביב שמדגים עד כמה הממשק של האיפון גאוני. 

כן כן, אפילו אני, עם כל ההתנגדויות הטבעיות שלי לדברים התפוחיים, לא יכולה להכחש לכך שמדובר בממשק קסם. ההוכחה העיקרית לכך היא כמובן העובדה שאנשים, סוף סוף, התחילו להשתמש ב”אפליקציות” – תוכנות קטנטנות שנכתבו במיוחד לשימוש בטלפון. וכמו שאומרות הפרסומות של אפל – לכל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו, יש עכשיו אפליקציה באיפון.  There’s an app for that. 

בימים בהם עסקתי בתוכן סלולרי, כבר אפשר היה לפתח מגון אפליקציות לטלפונים סלולרים, ועשינו הרבה מאמצים לגרום לאנשים להשתמש בהם. המכשולים היו (ועודם, לטעמי) רבים ביותר.

ראשית, ברמת הפיתוח – כמו שאמר לי חבר: סטנדרטים זה דבר טוב, נעשה הרבה סטנדרטים שונים! בפיתוח לסלולרי אין סטנדרטים. כל מכשיר סלולרי הוא הרי קצת אחר (אפילו אם בא מאותו יצרן), ולו רק בגודל המסך או ברזולוציה. אז לכל מכשיר צריך לכתוב אפליקציה קצת אחרת (או אפילו רק לשנות פרמטרים ויזואלים).  

מעבר לענין ההבדלים בין המכשירים, יש גם כמובן מגבלות שנובעות מעצם היותו של המכשיר קטן, ושל כח העיבוד שלו, שלפעמים הוא די מוגבל. בזמני אי אפשר היה להריץ כמה אפליקציות במקביל.

לסיום היה כמובן ענין המחיר. היינו צריכים לחסוך בכל פיקסל כדי שהורדת האפליקציה לא תהיה יקרה מדי (מי בכלל דיבר על לגבות תשלום עבור ההורדה עצמה?), וכל אפליקציה שכללה גלישה היתה מעוררת חרדות החל משרות לקוחות (כמה זה יעלה? לקוחות יתלוננו), ועד לאנשי הרשת (שלא תפילו לי את הרשת, שלא תעמיסו לי יותר מדי על המערכות). 

מעבר לפיתוח עצמו, המשתמשים לא ממש יצאו מגדרם ורצו להשתמש באפליקציות. אם כבר הצלחנו לגרום להם להוריד אפליקציה, לא היתה לנו כמעט שום דרך להזכיר למשתמשים שהיא יושבת אצלהם במכשיר. הם היו צריכים לזכור לבד, ולעבור דרך לא קלה (מינימום שלושה קליקים) כדי למצוא אותה אחרי ההורדה, ובכל פעם שהם רצו להפעיל אותה. כלומר, אם מישהו כבר הוריד אפליקציה, רב הסיכוים שהוא לא ידע איפה למצוא אותה, ואם הוא כבר מצא אותה פעם אחת ולא התלהב, רב הסיכוים שהוא לא יפתח אותה יותר לעולם, ולו רק כי אם הוא לא יחפש הוא לא יתקל בה לעולם. 

והנה באה אפל, עם האיפון, והצליחה לא רק לבנות ממשק מקסים (שבאמת אין לי מה להוסיף על כל הסופרלטיבים שכבר נכתבו עליו), אלא מעבר לממשק היא גם היתה חכמה לגבי המודל העסקי, והמכשיר מגיע עם חבילות גלישה בלתי מוגבלות. כלומר – אמנם משלמים על המכשיר תשלום חודשי יחסית גבוהה, אבל לא צריך לחשוב פעמים לפני כל גלישה/הורדה. השילוב של הממשק והאלמנט הכלכלי (ואלמנטים נוספים כמובן, כמו הטרנדיות), הובילו לכך שהמכשיר הזה שובר שיאים ברמת השימוש של בעליו באפליקציות. 

המחסום נשבר, וחנות אפליקציות היא עכשיו המילה האחרונה, וכולם רוצים כזו. נוקיה השיקו אחת ממש לאחרונה, סמסונג גם בענין, ועוד ועוד.

כמובן שיש לי הרבה ביקורת על המדיניות של איפון לגבי האפליקציות, בעיקר על מודל ה”גן הסגור” שהם מיישמים כאו כמו במקומות אחרים בתאגיד שלהם, גישה שאני מאוד לא אוהבת. אבל הפעם לכבוד השבוע החגיגי, לא אקלקל את השמחה.

אז לכבוד חג התפוח שעבר עלינו השבוע, קבלו דוגמא שמתאימה בדיוק לביוגרפיה שלי, שמדגימה עד כמה מקסים הממשק של האיפון. על האפליקציה של SMULE לאוקרינה בודאי שמעתם כבר. אבל הנה אני מביאה לכם את הכלי החדש במשפחת כלי הנגינה של האיפון.

כמי שבלתה כמה ממיטב ימיה (שלא לומר שנותיה) בנגינה בכלי הזה, אני יכולה להעיד שהאפליקציה הזו היא לא פחות מגאונית. ככה מנגנים בטרומבון (רק נפח הראות אחר, והמתח בשפתים, אבל אלה באמת פרטים שוליים). 

אז חג שמח לאוהדים, ותהנו מהוידיאו הזה שעשה לי את היום.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=dGqFk2cEoYc&w=425&h=344]

ותודה לחבר הטוב ג’ על הלינק המשמח.